האובייקטיביזציה של חוויית האמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 721
האובייקטיביזציה(*) של חוויית האמנות
כוח האמנות גדול ביותר, אך אפשרות המימוש שלו תלויה ביכולת חוויית האמנות של היחיד. חוויית האמנות של האדם יכולה להתממש ברמות שונות של איכות, החל מזו האופיינית לאדם שאיננו רגיל בחוויה אמנותית איכותית וכלה במי שיודע למצות אותה במלואה. לצורך ניצול מכסימלי של פוטנציאל החוויה האמנותית שלו על האדם לנקוט באובייקטיביזציה (מציאותיות) של האמנות שהוא חווה. האובייקטיביזציה היא מגמה רוחנית מודעת של חווה האמנות, השואפת להשיג את החוויה האמנותית המלאה ביותר שביכולתו להשיג. בהקשר זה על האדם לגייס את ידיעתו ובחירתו כדי לאחד בינו לבין היצירה האמנותית.
המציאותיות היא גישה-מגמה שאיננה מכוונת דווקא לחוויה האמנותית; האובייקטיביזציה היא, ביסודה, דרכו של האדם לחוות את המציאות בדרך המירבית והמיטבית. אובייקטיביות, שהיא המהות היסודית שעליה מבוסס המושג, משמעה איחוד פעיל בין ההכרה האנושית לבין עובדות המציאות. איחוד זה, אם הוא נעשה תוך ניצול מלוא אפשרויותיו של היחיד, מאפשר לו לשדרג את פעולותיו לרמה הטובה ביותר שקיימת ביכולתו. כשהיא מיושמת לחוויית האמנות יכול היחיד הפועל תוך ניצול אפשרות זו להגיע להישגים גבוים ביותר, הן של יצירה והן של חוויה. שנים הם ההיבטים המעורבים באובייקטיביזציה: ידיעה ובחירה.
היבט הידיעה המעורב בחוויה האמנותית כולל את השימוש המקיף ביותר של האדם בשכלו תוך כדי חוויית האמנות; הוא חייב לבצע תצפית אקטיבית על המידה שבה האמנות שעימה הוא עוסק היא אמיתית, כלומר תואמת את המציאות – וביחד עם זה להיות מעורב במודעות לכמה שיותר פרטים נבחרים ביצירה האמנותית. מודעות זו לאמנות היא היסוד לחוויה אמנותית כלשהי, החל מרמת ידיעת שפתה של יצירה ספרותית לצורך הבנתה. לימוד שפה זה קיים גם בהקשר של שפה סגנונית או סוגתית, וקל וחומר של צורת האמנות הנתונה. אדם אינו יכול לצפות שהיצירה האמנותית תפעל עליו אלא במידה והוא מכין את עצמו באמצעות פעולות מסוימות. רק כאשר הוא פועל פעולות מסוימות מסוג זה, מתגשם החוזה המטפיסי הלא מפורש שלפיו הוא מקבל תשואה מסוימת כרווח על השקעתו.
ידיעת לשונה של האמנות מכשירה את הקרקע לצורך רכישתו היסודית של הידע שקיים בה, וזה מאפשר לחוויית האמנות את העושר הידיעתי שהוא הראשון משני היבטים העיקריים של האובייקטיביזציה. ההיבט השני, המאפשר לחווה האמנות (ו/או לאמן היוצר) להיות מעורב בחוויית האמנות בצורה פעילה הוא זה של הבחירה. הבחירה מופעלת הן באמצעות היצירה עצמה והן בהערכות שיש לעשות לגבי המימד הבחירתי הכלול ביצירה עצמה. חוויית אמנות טובה ככל שיותר תהיה זו שנעשית כשהיא משלבת את האיכויות הבחירתיות של הצופה ואת האיכויות הבחירתיות של האמן היוצר.
המעמד הפילוסופי-מטפיסי של האמנות הוא ביטוי של עובדת קיום העקרון הזה בצורה שלא ניתן להתכחש לה, באותו מובן שאי-אפשר להתכחש לעובדות של עצמך בלי לסתור את עצמך. כמו במקרה של קיום, כך הוא גם במקרה של בחירה.
(*) אובייקטיביזציה = מציאותיות
מדובר בעקרון המנחה של אמנות כעיבוד של רוח-האדם וערכי רוח-האדם לעובדות המציאות, כפי שהוא מתגלם ביצירת האמנות. כך, היצירה האמנותית מגלמת את המציאות כפי שעובדה על ידי התודעה האמנותית המחזיקה בהשקפה מציאותית-ערכית. בובן זה ניתן לראות כל יצירת אמנות כתוצר של סינון עובדות המציאות על ידי האמן היוצר.
מבחינה פילוסופית, האובייקטיביזציה של חוויית האמנות מערבת בחינה אפיסטמולוגית ואתית; הראשונה – האפיסטמולוגית (ידיעתית) בוחנת את מידת האמת שקיימת ביצירה, החל מדיוק הזיהוי וההמחשה של עובדות המציאות על ידי האמנות והשניה – האתית (מוסרית) – מעריכה את המידה שבה בחירותיהם של בני האדם המעורבים ביצירה האמנותית היא מוסרית. אם ניקח כדוגמה את "כמעיין המתגבר", יהיה ההיבט הידיעתי של היצירה מבוסס על זיהוייה של המחברת את הרקע המציאותי של המתרחש, החל מהחברה שבה מתחוללת הדרמה וכלה בשאלת קיומם במציאות של ההיבטים האנושיים המוצגים ביצירה. ההיבט האתי יהיה זה בו שומה על האדם להחליט באם פעולותיהם של בני האדם המתוארים ביצירה הן מוסריות.
במציאות האמנותית קוראים אנו במושג "היבטים" לשני מאפיינים אלה כי הם יכולים להיות שייכים בו בזמן לאותה דמות או מצב ואף להשלים זה את זה באמצעות היצירה האמנותית. בהקשר של "כמעיין המתגבר", למשל, ניתן להתייחס לדמותו של הוארד רוארק באמצעות שאלות הנוגעות לשני ההיבטים הללו; בזמן שההיבט הידיעתי יעלה את השאלות באם בני אדם כמו רוארק קיימים במציאות או מהי בדיוק תחושתם במצבים מסוימים – יהיה ההיבט האתי זה שישאל האם במעשיו של רוארק בהקשרים שונים יש צדק או לא.
במובן זה, חוויית היצירה שבה יהיו מעורבות שאלות אלה תהיה חוויה מועשרת מבחינה אנושית, שתספק לאדם הנאה גדולה יותר מזו שתהיה למי שלא יערב את הכרתו ברמה זו. כמעט למותר לציין כי באמצעות הבנת ההליך המציאותי המעורב בחוויית האמנות ניתן להבין גם את המידה שאליה יכול יוצר האמנות להגיע כאשר הוא בוחר להיות מעורב ביצירה לאורך כל דרך יצירתו אותה, הן מבחינה ידיעתית והן מבחינת ההיבט הבחירתי שבה.
אם מכשיר האדם את עצמו להגיע לאובייקטיביזציה של חויית האמנות שלו, הוא משפר – בצד ובנוסף לגדילת הנאתו – גם את יכולת הבנתו את המציאות. דבר זה ממחיש את תרומתה בכוח של האמנות להעשרתו של חיי האדם ומבטא את היותה של האמנות, על אף שאין זו מטרתה המוצהרת, גם דרך שניתן באמצעותה לרכוש הבנה מציאותית גבוהה.