מוסר ואושר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1252
מוסר ואושר
על טוב שאינו תלוי בדבר
מוסריות מבטיחה אושר; אף כי חיים מוסריים אינם יכולים להבטיח הצלחה בכל פעולה אנושית, יש בהם הבטחה להשגת אושר. הדבר נובע מהעובדה שהאושר – שלא כמו הנאה גופנית או שמחה על הצלחתו המעשית של אדם בפעולה מסויימת - הוא מצב נפשי-רוחני אשר איננו תלוי או מותנה בעובדות העולם הנתפס על ידי החושים. בשל אי נגיעתם זה בזה של הרוח האנושית ושל מידת הצלחתו של האדם בעולם המעשה יכול אדם מחד להצליח בחייו מבחינה מעשית ולהיות אומלל או לסבול כשלונות קשים ודיכוי ולהיות מאושר.
דוגמאות מובהקות לשני אלה הם מחד, העובדה שבני אדם רבים חיים חיי עושר, רווחה והצלחה כיחידים או כאומות, כשברשותם הישגים כלכליים, מדעיים ואיסטרטגיים, אך מבלי ליהנות ממצב של איזון נפשי ותוך כדי גילוי מתמיד של אותות מצוקה וספק ביחס לדרך חייהם – ומאידך רבים הם בני האדם אשר סובלים מדיכוי ופגיעה קשים בחייהם, ולעתים במשך דורות רצופים (כמו, למשל, העם היהודי אשר נרדף מזה אלפי שנים), אך חייהם מלאים סיפוק ובטחון בכך שדרכם נכונה וצודקת.
העקרון השזור באלה הוא היות האושר האנושי מבוסס על מוסריות הפעולה האנושית; האדם מאושר כאשר הוא בטוח בכך שפעולתו היא צודקת. בהקשר האושר דבר זה עולה במשקלו המציאותי על כל גורם אחר המעורב באיכות חייו של האדם. בין היתר הדבר הוא כזה כי, כאמור, אין הוא תלוי או מותנה במידת ההצלחה של פעולות החיים שלו. דבר זה מותאם לכך שאין האדם יכול לדעת בוודאות מה יקרה בעתיד התכניות שהוא טווה ולפיכך אין הוא יכול להבטיח לעצמו הצלחה מעשית של 100%.
חוויית חייו של אדם יחיד היא כזו של מי שעולמו איננו ידוע לו באופן מלא. גם אם רבה השכלתו ביותר וחוכמתו גדולה אין הוא יודע את מה שעלול להתרחש בעולמו לפרטיו ולמעשה עליו לקחת בחשבון עובדה זו לצורך תכנון חייו. הדבר אומר שגם אם מתכנן אדם לשלב את חייו במהלכים מורכבים המערבים גורמים ותהליכים המוכרים לו אין הוא יכול לעולם לתכנן באופן מלא את מה שיקרה בעתיד. דבר זה עולה בקנה אחד עם היותו של האדם במצב של לימוד מתמיד של המציאות, אשר לעולם איננו מסתיים (האדם היהודי מבטא את הדבר בלימוד התורה, הנמשך לאורך חייו).
בני האדם התרבותיים – ובכלל זה בני העם היהודי – מבססים את חייהם על פילוסופיה (גם כאשר זו איננה מוגדרת כך), כלומר על תפיסה תיאורטית כללית, אשר מציגה את קוי המתאר והעקרונות הכלליים של המתרחש בעולם; בתפיסה מסוג זה, גם אם היא נכונה באופן עקרוני, אין כדי להבטיח לו את פרטיהם המלאים של אירועי העתיד. אך יכולה היא להבטיח לאדם אושר במידה להיותה כוללת עקרונות מוסריים תקפים. כשיש בידי האדם תורת חיים המעניקה לו תפיסת מוסר נכונה יכול הוא להפיק ממנה הדרכה לגבי פעולות נכונות. סוג כזה של פעולות תורמות לטוב הכללי הקיים במציאות גם כאשר אין ההבטחה המעשית כלולה בהן.
הפעולה המוסרית, הפעולה לעשיית הטוב, היא סוג של יצירה במימד אשר "אינו תלוי בדבר". כלומר: מכיוון שאין שכר מובטח בעולם הזה למי שפועל באופן מוסרי, אין השכר שיכול פועל הטוב בעולם לקבל ממנה להיות המניע היחידי שלו ליצירה. מי שעושה טוב עושהו גם כאשר אין הוא יכול להיות בטוח שהדבר יועיל לו אישית ודי לו בעצם המעשה. יתרה מזו: לעתים קרובות המוסריות מסכנת את המחזיק בה בדלות, באי הסכמה מצד החברה ואף באבדן חיים. למעשה, רוב בני האנושות מכירים בכך באופן מעשי כי כל יציאה של אדם למלחמה היא סיכון חיים למען מה שנראה לו נכון, צודק וטוב.
כפי שהדבר נכון ברמת הכלל נכון הדבר גם ברמת הפרט: אם, למשל, מתכנן הוגה דעות סוג חדש של מחשבה או כלי שיש בהם תועלת לאנושות, אין הוא יכול לדעת את המידה שבה יתקבל הדבר על ידי העולם, אך אין בכך כדי לבלום את פעולתו. פעולת זו של יוצרי האנושות מקדימה תמיד את מידת ההצלחה שלה, שכן היא כוללת כבר בעצם היעשותה את הנאתו של היוצר. הנאה זו מהווה, מבחינתו, את ההצדקה לפעולתו.
דבר זה הוא המפתח להבנת המניע הראשי ליצירה האנושית אשר (כפי שציינה אין ראנד ב"כמעיין המתגבר") איננה נעשית תוך הסתמכות על שכר שיקבלו עושיה מבני חברתם. מה שמאפיין את איש הרוח הוא היותו מוכן להשקיע את משאביו בפעולות ותכניות שרק הוא יכול לראות את רווחיותן. דבר זה יכול להתייחס לפעולות עסקיות שבהן ההצלחה החברתית רחוקה בזמן, כמו הקמת עסק שרווחיו יגיעו רק אחרי שנים רבות, אך היא אופיינית גם לחלק גדול ממעשיהם של יזמים, בעלי חזון, יוצרים ואמנים, אשר יצירתם נוצרת על ידם דרך קבע הרבה לפני שהם יודעים באיזו מידה היא תתקבל בעולם האנושי ותוכל להעניק להם מחיה.
סוג כזה של הצדקת פעולה קיים ברבות מפעולות הרוח של בני האדם, וברבים ממאבקיהם למען ערכים שלמענם הם עמלים, לעתים, חיים שלמים מבלי שיזכו לראות את תוצאות פעולותיהם ולמעשה מבלי שתהיה בידם הבטחה כלשהי להצלחת פעולתם. אם היתה הצלחה כזו התנאי לפעולה אנושית היה נמנע מן האנושות החלק הארי של התקדמות תרבותית אשר רק חלק קטן מהגדולים שבאנשי הרוח שלה, היוצרים אותה, יכולים לראות את התקיימה בהכרה ביצירתם עוד בימי חייהם.
ההסטוריה האנושית מציגה לפנינו דרך קבע את מהלך חייהם של אנשי יצירה המשתיתים את חייהם על חזון אשר לעתים קרובות יזכה להתממש רק מאוחר בחייהם – או אף שנים רבות לאחר מכן (אם בכלל). לכאורה ניתן היה להסיק מכך שאין טעם בפעולה מסוג זה. זה היה נכון אם היה השכר שיוצר כזה מקבל עבור יצירתו בגדר החומר או ההכרה של החברה שבה הוא חי. אך כאשר מדובר בכך שהיוצר מפיק מעבודתו ופעולתו את ערך האושר, מאפשר לו הדבר לחיות גם חיים של סבל וצמצום, כאשר הוא איננו נהנה מהכרה חברתית או מיכולת להתקיים כתוצאה מעבודתו. דבר זה נובע ישירות מהיותה של פעולה מוסרית – ובמקרה זה פעולת יצירה שיש בה תועלת – יסוד לתחושת אושר.
אושר שאינו תלוי בדבר קיים ברשות כל יוצרי האנושות, שרבים מהם משלמים בסבלם האישי את זכות מוסריותם, כי הקשר הידע הכולל שלהם הוא חלקי. אך מבין צורות החיים הקיימות בעולם, חייו של היהודי הדתי הם הדגמה של יעילות ההחזקה בתיאוריה מקיפה הכוללת הקשר ידע מלא. בניגוד לתיאוריות שבהן מחזיקים לרוב בני האדם הלא דתיים, שאינן מבטיחות הצלחה, יש ליהודי הדתי הבטחה כי גם אם פעולותיו בעולם הזה אינן מצליחות, הן מצליחות בהקשר הכללי, המלא. במונחים מעשיים שבני האדם הלא-דתיים משתמשים בהם, היחס הדתי בין "העולם הזה" ל"עולם הבא" הוא היחס שבין עולם היצירה והמעשה לבין עולם הרוח והנפש. זה הדבר המבוטא ביהדות ברעיון של "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" (מסכת אבות ב כא). דבר זה מבטא את מה ששומר המצוות היהודי מקיים באופן מעשי בחייו. בידיעתו כי שכרו על מוסריותו מובטח אין הוא מצפה לשכר במונחים של ה"עולם הזה"; די לו בכך שהדבר בא לידי ביטוי בתחושת האושר הקיימת בחייו.
למעשה, כך הוא הדבר ביחס לכל אדם מוסרי שהוא בעל מודעות לצדקתו ולטוב שהוא מבצע. ככזה, הוא חש מאושר גם אם הוא יודע כי אין בידו הבטחה לכך שיזכה לראות בחייו הצלחה או סיפוק שאותם יקבל מגורמים חיצוניים על פעולותיו. גם אם אין היוצר יכול לחוש על יצירתו את הסיפוק שחשים אמנים לנוכח שלמות יצירתם, הוא מאמין כי עבודתו היא בעלת ערך כזה שדי בתחושת הסיפוק שיש לו ממנה כדי להוות את שכרו בגינה. למעשה, ברוב המקרים הללו, היוצר – אף מבלי לדעת זאת – הוא מאושר.