האושר כאישור קיומי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1030
האושר כאישור קיומי
בשל היותו של האדם יצור רוחני, מהווה הרוחני את התחום היאה לו לפעולה - ואי פעולה בתחום זה ונסיון להפיק הנאות מפעילות בעולם הלא-רוחני תבאנה אותו לסיפוק קצר-טווח, כלומר לחוסר סיפוק מלא, כלומר לאי אושר.
מצב של אי אושר הוא מצב של תחושת חוסר סיפוק כללית, רוחנית, כאשר האדם חש שיש "יותר" אך הוא איננו מסוגל לממש אותו. בסרט שראיתי לאחרונה נאמר על איש שהתאבד ש"היה לו כל מה שאדם יכול לבקש - עושר, משפחה ואושר(*) - ואם הוא רצה להתאבד, אז מה נאמר על האנשים הבודדים, העניים והלא מאושרים, הנמצאים בתחתית הסולם החברתי?..." - אך דבר זה מבטא טעות; אדם שרוצה להתאבד, בהקשר שלעיל, שבו יש לו בשפע מן הערכים שרבים בני האדם המבקשים, איננו מאושר ולכן לא ניתן לדבר על אושר כעל אחד הערכים שהיו ברשותו ואבדו.
באותו הקשר, אושר גם איננו ערך שניתן לכרכו בנשימה אחת עם עושר ומשפחה כי אין הוא מבטא ערך מסוג זה; מצב של אושר אומר לאדם המאושר יש תחושת סיפוק כללית ממצב חייו – ותחושה זו עשויה להתקיים גם אם הוא במצב נחות כלכלית או משפחתית.
לפיכך, מצב של אי אושר מייצג את ידיעתו של היחיד, לפחות ברמה תחושתית, כי משהו חסר באיזון הכללי האישי של חייו – אך לא מדובר דווקא בערך חומרי כלשהו אלא בדבר שבו תלוי כל קיומו. הצורך באושר נובע מהצורך האנושי לחיות במצב שבו המציאות כולה מגיבה לקיומו בחיוב וחשיבות האושר טמונה בדיוק בכך שהוא מהווה, למעשה, אישור קיומי שהאדם זקוק לו כדי לחיות.
את ההתמודדות עם הנושא ניתן לצייר כצורך לבחור בין שתי מערכות: האחת ש"לא נראית טוב" אך שנותנת לאלה שבתוכה אושר ושמחה, שאיננה כופה ושאין בה סתירות פנימיות או טעויות נצפות, אך שאיננה משכנעת לחלוטין מבחינה פילוסופית - והשניה, כזו שנראית "בסדר", כלומר: נורמלית, שהיא הרבה יותר משכנעת מבחינה פילוסופית, אך רחוקה מלספק את בעליה במובן החווייתי ושיש מקום להניח שאלה שבתוכה חסרי ידע יישומי ויציבות נפשית, מה שבא לידי ביטוי בהיותם בעלי "עור דק" ביותר כשמדובר במידת פגיעותם.
פעמים רבות יעלו דווקא אלה שנמצאים בקבוצה השניה על חברי הקבוצה הראשונה מבחינת הישגיים החומריים, אך יהיו נחותים מהם מבחינת אושרם; זה יבוא לידי ביטוי בשלוות חייהם, בבטחונם העצמי ובחוסנם הפנימי, שיהיו גדולים ביותר, על אף נחיתותם המוצהרת ברמת הרווחה החומרית. למעשה, אי אושרם של ה"נורמליים" מכיל הרבה מחומר-הנפץ שיוצר בעיות אישיות ולפיכך גם חברתיות בעולם.
האישור הקיומי שמאפשר את האושר אינו מותרות אלא צורך נפשי הכרחי הנחוץ לאדם. חברה שאין יחידיה מאושרים איננה יכולה להיקרא חברה יציבה – ורבות הן, בימינו, החברות האלימות, שהיעדר האושר בן יכול להסביר חלק גדול מאלימות זו, במיוחד אם מבינים את הקשר בין אלימות לאי נחת, חוסר שלווה, פחד ותפישת עולם של חוסר תכלית. המשותף לכל אלה, הנפוצים כל כך בעולם החופשי, הוא שאין הם נוגעים לבריאותו הגופנית של האדם אלא לנפשו.
(*) איזכורו של האושר בהקשר זה אין משמעותה שמדובר באושר אמיתי בהכרח; פעמים רבות ענין זה נובע מכך שמושג האושר באנגלית איננו נהיר והוא מקושר פעמים רבות מדי עם שמחה בצורה שאיננה לגיטימית מבחינה לוגית.