מציאותיות כלכלית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 926
מציאותיות כלכלית
הבורסה כמבטאת אובייקטיביות
2 טעויות נפוצות קיימת לגבי תחום הכלכלה: האחת היא שערך השוק הוא מובנה: שהעליות והירידות של הבורסה שייכות לתנועות כלכליות בעלות אופי חומרי, שאין למחשבות אנוש כל כוח לגביהן. גישה זו רואה את השוק כמהות חומרית ביסודה, היבט של המציאות החומרית. השניה רואה את ערך השוק כסובייקטיבי, על יסוד ההערכה שהערכים בבורסה מייצגים את מה שאנשים חושבים ומעריכים, את התפישות של בני האדם המעורבים, ואלה אינם משקפים את "הכלכלה האמיתית".
אף כי העובדות הללו, כשלעצמן, נכונות, אין הדבר מתנגש עם העובדה שלמעשה, השוק - וזה כולל כל ערך אפשרי שלו - הוא אובייקטיבי, כלומר: הוא תמיד כולל את היבטי הרוח האנושית ואת ההיבט החומרי של עובדות המציאות הנתפשות על ידה.
אובייקטיביות היא דינמית או, במלים אחרות, מציאות היא חיה - היא משתנית כל הזמן ושינוייה תלויים בפעולת התודעה התופשת את הקיום. לשנות את הקיום מבלי לשנות את התודעה הקיימת בו והתופשת אותו או, להיפך, לשנות את תפישת התודעה מבלי לשנות את מושא תפישתה איננו בגדר האפשרי.
בהשלכה לשוק, בין אם מדובר בשוק ניירות הערך או בשוק של טובין חומריים, משמעות הדבר היא שלא ניתן להפריד בין פעולות בני האדם המעורבים בו וערכיהם - ואין זה משנה אם פעולות וערכים אלה הם בחומר או ברוח.
עסק טוב, כזה שבמונחים של שוק ניירות-ערך נקרא עסק חזק, הוא כזה אם בני אדם משקיעים בו - ובכך הם מחזקים אותו. אם בני אדם נוספים משקיעים בעסק זה הם עושים זאת מכיוון שהם מניחים שהוא חזק. עסק איננו מהות מתה, סטטית, אלא חיה, דינמית. אלה שמשקיעים בו מניחים שהוא חזק ויתחזק בעתיד.
מה, בהקשר זה, משמעות המושג "יתחזק"? משמעו יגדל ויניב רווחים גדולים יותר ויותר. דבר זה נובע מגישה דינמית, חיה, של הכלכלה והיא התפישה המציאותית היחידה הנכונה מכיוון שכלכלה היא דבר חי המתבטא בכך שכפי שהחיים הם תהליך שמתפתח או מתנוון כך גם אין עסקים אמיתיים ששוקטים על שמריהם; עסקים הם מהויות הנמצאות בתנועה פעילה של פעולות מסחר בין בני אדם. שונים מכלל זה הם העסקים הלא אמיתיים, הממשלתיים, המבוססים על אלימות, שבהם מה שנראה כעיסקאות הוא למעשה העברות של ערכים לא לצורך רווח ואז, באמת, יש בהם פעולה בלתי-חיה, שנראית כלפי חוץ כפעולת חיים אך היא בעצם פעולת מוות; בניגוד לעסקים טובים, אשר בהם שני הצדדים זוכים לרווחים ומכך לגדילה הדדית, בעסקים ממשלתיים, כמו במקרי שוד, צד אחד זוכה ברכושו של השני – ופעמים רבות גורם הדבר להתרוששות והתמוטטות של שניהם.
כשאנשים מסירים את תמיכתם מעסק מסויים הם מחלישים אותו. זו טעות נפוצה לחשוב שיש הפרדה בין שלב התצפית על החולשה והעזיבה. העזיבה היא הגורם לחולשה. אם נחלש עסק מסויים ואנשים עוזבים אותו בשל כך הם מחלישים אותו עוד יותר. הדינמיקה של פעולה זו היא חוק שהאובייקטיביות שלו שרירה כמו העובדה שיש הבדלים של חוזק וחולשה בין עסקים.
בכלכלה חשוב להבין שאין לחלק את האנשים העוסקים עם עסק כלשהו לשני חלקים - לקהל רוכשי מוצר ולקהל משקיעים בבורסה; קהל הלקוחות של המוצר גם הוא משקיע בעסק - ופעמים רבות מהווה את המשקיע העיקרי והחשוב ביותר וזאת מכיוון שהצורך של אנשים במוצר שהעסק הנתון מייצר ו/או מספק משמש הגורם הראשון במעלה לביסוס קיומו של העסק וגם השקעות המשקיעים בניירות הערך של העסק מתבססות, כגורם משני, על גורם ראשוני זה.
בענין זה חשוב להעיר ולהדגיש כי גם במקרה של עסק שנמצא בתחילת דרכו ועדיין לא מכר את המוצרים שלו לציבור - כמו עסק מחקרי שעוסק במימון מחקר שנמצא בשלביו הראשונים - ההשקעה, גדולה ככל שתהיה, היא משנית מבחינת ערכה לעסק ביחס לסכום שיפדה העסק מלקוחותיו, ואפילו הם בגדר פוטנציאל בלבד.
למעשה, הרבה מתנועת בורסת העסקים מבוססת על היכולת האנושית לראות את רווחיותו בכוח של המוצר החדש, גם כאשר ההשקעות הראשוניות בתשתית נעלמות לטובת פעולות המחקר והיצירה העסקיים. לעתים, חוסר היכולת לראות בישן הנעלם את החדש המתהווה, הופך, מבחינת המשקיעים, לחשש שגורם להם למשוך את השקעתם ובכך להכשיל את העסק בשיא התפתחותו. דבר זה אפייני לעסקים חלוציים, שבשל חדשנותם קשה לראות בתחילתם את עתידם.
ניתן להמשיל זאת לעקרון גדילתו של ילד: התפתחותו המהירה של ילד קטן, שבולטת במיוחד בימי חייו הראשונים, מציגה את השתנותו המהירה של החומרי ואת העובדה שהוא איננו נותר כפי שהוא אף לזמן קצר. במובן מסויים, עשוי דבר זה לעמוד בעימות מול האהבה שרוחשים ההורים כלפיו, באם היא מתייחסת לערכיו החומריים ולא לרוחניים. במקרה של הורים וילדים מספק הטבע את הנתונים המתחדשים אשר גורמים להורים לראות בכל שלב איך החדש שבא במקומו של הישן מפצה על אבדנו של הישן ואף מביאה את ההורים לראות את הטוב החדש כחיובי, על אף שהוא בא "על חשבונו" של הישן. שום הורה לא יתאכזב מגדילתו ורכישת הידע של ילדו, גם כאשר הנער מחליף את הילד והילד את התינוק.
התחום החדש יחסית של תעשיית הקולנוע זוכה להתייחסויות ברורות של אי הבנה בעולם המסחרי שבו הוא מתפקד. ב"פיננשיאל טיימס" 13 אוקטובר 93 התפרסמה ידיעה שמציינת כי בימאי הסרטים הצרפתיים חוששים שאם הקולנוע ייכלל בדיונים הכלכליים של המעצמות הגדולות, הוליבוד תהרוס את פרנסתם או תכריח אותם להיכנס לשמורה תרבותית מצומצמת "כמו שאמריקה טיפלה באדומי העור". עוד נאמר בידיעה כי "הוליבוד תפשה כ60% מהשוק הצרפתי, מחזיקה ב80% בממוצע מהשוק האירופאי ורעבה לעוד.
בהקשר זה, נטען כי לאון בריטן, בכיר המשלחת הבריטית "מדגיש כי הוליבוד לא צריכה להרשות ולא תורשה לנפץ את הזהות התרבותית של אירופה..."
דברים אלה הם דוגמה לגולם שקם על יוצרו. תעשיית הקולנוע ההוליבודית נתנה את הדחיפה הגדולה ביותר לכך שהקולנוע הפך לענק כלכלי בעולם – ושכל אזרחי העולם של היום הם, בכוח, לקוחותיו. עם זאת, מהווה גודלו, עבור מי שאינו יודע להעריך את תרומתו, לאיום. הגולם הוא טעות - הטעות הפילוסופית שרואה מה שיותר גדול ממני כאיום עלי. זה שמחזיק בתפישה זו מבלה את ימיו בפחד, מנסה לגדול יותר מן האחרים כדי להימנע משליטה בו או כדי לשלוט ולמעשה הופך את קיומו לקיום בעולם של מטפיסיקה חברתית.
וכאן חוזרים אנו לנקודת האובייקטיביות: לשילוב של רוח וחומר; מטבעו של שוק שהוא מתבסס על העתיד, שעדיין אינו ממומש ושאין לדעת מה תהיה מידת מימושו - על הסתירות שתיווצרנה בין התחזיות לעובדות לגביו, על שירותים שיסופקו והמזון שימשיך להגיע למי שמעורב בתהליכיו – וכל אלה נראים כמעורפלים לחלק גדול מבני האדם. זאת משום שטבעו של האדם הוא כזה שמתייחס ליישומי יכולתו העתידיים, למימושי ה"יכולות" שלו, כאל מה שהוא רוחני לגמרי – ולו רק במובן שהוא מהווה, בחלקים גדולים ממנו, דבר שעדיין לא קיים במציאות.
בניגוד לכך עומדת ההשקפה שהשוק / הכלכלה הם ענין של חומר, כלומר של מה שמעוצב בצורה חומרית ו"כבר קיים" או "כבר נוצר". במלים אחרות: ההנחה שהפעילות הכלכלית האנושית איננה אלא חלוקה של מה שביסודו כבר קיים. לפי גישה זו עיקר השוק הוא חומרי וכבר נמצא עימנו (נגזרת של התפישה שיש שימור חומר / אנרגיה וכל מה שקורה הוא רק "החלפות" במיקום וביחסים פנימיים). לצורך הבעת הגישה ניתן לראות שהמזון, לפי תפישה זו, הוא היבט נגזר של השדות ולא להיפך - שהשדות הן מהות דינמית שצריכה טיפוח מתמיד ופעולה כל העת.
כך, מהווה הכלכלה חיה גדולה שנמצאת במאבק מתמיד לקיום, שעליה חיים יצורים טפילים, שמתייחסים אליה כאל דבר חומרי, תמידי ומובן מאליו, בזמן שבו היא מנהלת מאבק קיום מתמיד.
זהו מצבם של רוב האנשים בעולם, והוא קובע את השקפתם לגבי הכלכלה: הם רואים את העולם כמהות רציפה, קבועה ובלתי משתנה ובונים את חייהם בהתאם. כאן, מפתיע אותם חוק טבע אשר מתבטא בעובדה שבטבע הפיסי אין קוים ישרים לגמרי, יש הפתעות ולמעשה כמעט שום דבר מסויים אינו מתרחש במדוייק בהתאם לתחזיות לגביו.
האובייקטיביות – המציאותיות – של הכלכלה קובעת שמה שיתרחש בכלכלה יהיה תמיד שילוב של יחס בין ההערכות לבין העובדות, ושבדרך כלל הדברים יצליחו. עובדה אחרונה זו, אף כי העולם מתבסס עליה, איננה נלקחת בחשבון בהערכותיהם של כלכלנים כי היא איננה מגובה מבחינה מדעית. אך מכיוון שמדובר בהשקפה מדעית מוגדרת המהווה חלק מתפישת עולם ממוסדת, ניתן לראות, בהקשר זה, את הנתון המדעי כמוגבל בהגדרתו.