רצינות מציאותית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 776
רצינות מציאותית
בחיים יש לקחת דברים ברצינות – כמו שמתייחסים לעולם, לשכל, לידידות, לצדק, לקריירה ועוד – והרצינות משמעה הקשר של התחייבות לכל החיים. ב"כל החיים" אין הכוונה מבחינת אורך החיים אלא במובן הרוחני שלהם, כלומר במובן של היבט קבוע, מתמיד, שהוא חלק מהאחדות ששמה חיים ולא אפיזודה חולפת, אפנה, מהות חומרית, קטע, חלק, פירור או בדיחה.
יחסי לידידי הם מהסוג הראשון וידידותנו היא ביטוי של שיתופיות שביסודה היא מטפיסית, כמו הקשר שלי עם כל מהות רוחנית שאני אוהב. הפרדה בין הפילוסופיה שלי לבין ידידי לבין חיי היא הפרדה לא צודקת – ואם היא נדרשת על ידי פילוסופיה מסויימת זו איננה פילוסופיה נכונה, כפי שאם ידיד דורש זאת הוא אינו ידיד וחיי אינם חיים אם אינם מאוחדים עם פילוסופיה וידידים.
העובדה שתודעה אנושית קיימת במציאות איננה מעורערת על ידי העובדה שרק לאנשים יש תודעה (לפחות כפי שאנו צופים בה), אלא מחוזקת על ידה כי היא מוכיחה את קיומה; היא גם איננה עומדת בסתירה לקיומה המטפיסי: קיום מהות אנושית הוא קודם כל קיום, כלומר קודם כל בעל מעמד מטפיסי - ומכך שקיום התודעה האנושית, כשלעצמו, הוא גם עובדה מטפיסית. תודעה אנושית היא, בהקשר זה, השלכה של עקרון מטפיסי. הצהרה זו היא במודגש הצהרה הקשרית שקיימת, קודם כל, בהקשר מטפיסי. משמע הדבר הוא שמבחינת ההיבט המטפיסי האדם הוא היבט של המציאות: לא רק פרט, רכיב, חלק ממנה – אלא גם היבט שלה, שמשמעו המלא הוא שהוא קיים בכל המציאות.
קיום זה של האדם הוא בעל אופי פוטנציאלי, כלומר הוא מגדיר את העובדה שלאדם אין גבולות. מבחינה זו יכולתה של התודעה האנושית להתבונן בכוכבים רחוקים וגם במיקרוסקופ מהווה עדות לאי ההגבלה של יכולת התודעה ה"חושנית" שמשמעותה הלא חומרית "רוחנית" במובן אובייקטיבי יסודי – ובמובן זה כדאי לראות ברצינות את היות האדם כלל-מציאותי.