רצינות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 745
רצינות
חשוב להיות רציני – וחשוב שלא לטעות במהותה של רצינות.
בעולמנו קל לחשוב בטעות שרצינות משמעה הערכת העולם החומרי כמהות היסודית, האמיתית, של הקיום – והערכת עולם הרוח כ"לא רצינית", משנית וזניחה ביחס. בפועל, יש אף כאלה אשר אינם מכירים כלל בקיומה של רוח האדם וסוברים שמדובר באמונה טפלה לא רצינית.
פעמים רבות, מניחים בני עולמנו, כי מי ש"רציני" עוסק בפעולות המסויימות הנדרשות על ידי התפישה החומרנית של המציאות – פעולות של "כאן ועכשיו", ענינים של "השורה התחתונה", נושאים שניתן למשש ולחוש בצורה בלתי אמצעית. בקצרה: מה שיש, שניתן לתפוס כעובדה חומרית או, לפחות, כמתבטא בעולם החומר.
עבור זה שרואה עצמו כ"רציני" אין הברכה שרויה - כמאמר היהודי - במה שסמוי מן העין אלא במה שגלוי לחושים. את החומר הוא מעריך כחשוב, כקיים וכבר-סמכא. אך בניגוד לדעות הרווחות בעולם האנושי החומרני, הרואה את עצמו כרציני, האמת היא שלראות את העולם כחומרי זה לא רציני.
בני זמננו רואים כרציניים את אנשי ההון המגלגלים מיליארדי דולרים בעסקים כמו מכירת מוסיקה או מכשירי מוסיקה, אך לא את בטהובן או באך אשר ישבו וחיו בקרבם כאשר הם מתאמצים לכתוב את המוסיקה שלהם, גם כאשר איש לא שילם להם עליה – אך ברור שבלעדיהם לא היה שום קיום להון הזה.
אנשים אלה, הלא-רציניים וחסרי היכולת להעריך רצינות, הם אלה אשר לגלגו על האדם הראשון שזרע, אך לא בחלו בפירות שצמחו מזריעה זו – אותם אנשים שמסתכלים בבוז על החולמים, ההוגים והמתכננים, אך, מבלי לתפוש זאת, תלויים בהם לצרכים היסודיים ביותר של חייהם.
אנשים אלה, שהם אנשי היד השניה המובהקים, מסוגלים לשאת את עיניהם מקרקע המציאות המסויימת שעליה הם זוחלים, כדי להתבונן אל העננים האנושיים, המביאים את ההגשמה לחלומותיהם, אך הם בוחרים שלא לעשות זאת - בוחרים להתעלם מהגשם ואף מהזרע ולראות רק את פרי העץ שממנו הם ניזונים כקיים כשלעצמו, ללא קשר כלשהו לשורשים בקרקע או לצמרת הנוגעת ברוח.
אלה המשאירים לאחרים את העבודה הקשה של חריש, זריעה ובציר, ושבנוסף לכך הם טפשים או רעים עד כדי הצגתם של עמלים אלה כלא-רציניים, הם אלה שאינם רציניים באמת – הם אלה שאינם מחוברים לקרקע המציאות ולהוויית החיים הרצינית.
בכל תחום פעולה שהוא, הרציני יותר הוא זה שרואה את ההקשר הגדול ביותר, המלא ביותר, התכליתי ביותר. כי רק זה שרואה את התכלית מסוגל לפעול את הדרוש כדי שתכלית זו תושג.
ואין סכנה גדולה יותר מלהיות חומרני, שכן אי רצינות זו בולמת את היכולת האנושית לראות את הרצינות שבהגות, בתכנון ובמחשבה – ולכן מונעת מן האדם המחזיק בה את היכולת לנוע הלאה, לראות את מה שמעבר לפינה – להיות בעליה של חוכמה אנושית אמיתית.
כפי שאמר החכם, החוכמה משמעה ראיית הנולד – ראייתו בטרם נולד, כדי להולידו. כי זה שאינו רואה את הנולד אינו יכול ללדת – ובודאי שאין לו זכות לילדיהם של אחרים.
כל הישג אנושי משמעו לידה – סופו של תהליך שהיתה לו התחלה בפעולתו של יזם, חלוץ, פורץ דרך. וחלוץ זה הוא האדם הרציני ביותר – גם כאשר בנו עדיין לא נולד, פריו עדיין לא הופיע על העץ שנטע – ובמיוחד, גם כאשר אין עדיין בשדהו אפילו ציץ ובעולמו עוד לא קם הסימן הראשון להתגשמות חלומו.