ראשוניות התודעה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 794
ראשוניות התודעה
הקשר בינה לבין מקומו של האדם בקיום
"ראשוניות התודעה" נתפשת כשלילית בכל הרמות שבה מנסים לפרש אותה (כלומר: צבעים שונים של סובייקטיביות) בגלל ההנחה שהתודעה יכולה ליצור סתירות, טעויות או שקרים. האפשרות לקיומם של אלה דוחפת את המחזיקים בתפישה מפצלת (רובה המכריע של האנושות בימינו) לחפש תחום של ודאות שאינה יכולה לטעות.
אחד הדברים שלהם תרמה, בהקשר זה, עבודתו של קאנט היא הסטתו של המיקוד האנושי אל עבר מה שמעבר לתפיסתו, כלומר מה שמחוץ לרוחו – לחומר. התחום ש"מחוץ לתודעה" – עולם החומר – נתפש כתחום של אמיתות ודאיות שלא ניתנות לערעור. לא רבים מבחינים בכך כי למעשה, דחיפה זו מכוונת למוות – שכן, היכן שאין חיים (חומר מת) לא יכולה להיווצר טעות, שהיא חלק מנסיון ידיעה.
תפישה זו מאפיינת גם את הבודהיזם, שרשיו וענפיו, המטיפים במובן מסוים להפחית בחיים כדי להפחית בכשלונותיהם בהנחה שבמקום שבו יש מינימום של חיים ומאפייניהם – יש גם מינימום של סבל. בעקיפין זו הודאה בכך שתודעה היא מקור החיים, או ההיבט העיקרי של החיים.
כתוצאה מגישה זו מחלקים את המציאות לשניים – צד של תודעה (ומכיוון שזו מבוטאת באדם – האדם) וצד של העולם החמרי. חלוקה זו מבטאת שאיפות שונות "לזרוק את האדם מחוץ לקיום". ההדגשות המופרזות של טובת העולם וההיזק האנושי לכל הקיום הטבעי הן חלק מהתוצאות. חלק נוסף הוא השאיפה למצוא שילוב – תודעה נטולת אפשרות סתירה (בד"כ התוצאה היא התפישות המקובלות בעולם כאלוהים).
על כן חייבת תודעה כזו להיות נטולת מאפיינים נפשיים נפשיים אנושיים. על כן יהיה אלוהים זה משהו שהוא מעל לאפשרות השגת אנוש ו"טאבו" מבחינה מחקרית.
אך האדם שייך ליקום. הוא חלק שלו. יותר מכך – הוא היבט שלו; התודעה היא היבט הכרחי של הקיים. עמדתה כצופה, תופשת ומזהה אינה "מוציאה" אותה החוצה אלא להיפך – מערבת אותה דרך פעולות אלה שעליהן להיות בעלות משמעות פיסיקלית וחמרית ככל הקיים במציאות.