"ונעבור לפרסומות"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 737
"ונעבור לפרסומות"
השלכה נוספת של הפרדת הרוח-חומר בחברתנו הוא המחשבה שמידע בדבר דברים "חמריים" נחות ממידע "רוחני", כלומר שאם אני מקים תחנת שידור, למשל, אז תכניות אמנות ופוליטיקה הן העיקר והן אלה שאליהן יש להתייחס כאל הגורם המרכזי ואילו ה"פרסומות" והה"הודעות" אינן חשובות כ"כ, ואין הן אלא הכרח מגונה, מעין "עבודה שחורה" אך הכרחית, המאפשרת את המידע החשוב יותר.
אין טעות גדולה מזו: משקה טוב, חולצה טובה, מכונית טובה ובית טוב, הם חלקים הכרחיים וחשובים של חיים טובים. הם אינם "חמריים". לא במובן של ניתוק מרוח. הם מהווים תוצרים של רוח האדם, תוצרים אובייקטיביים, המשלבים רוח וחומר, כלומר רעיון ויישומו, לסיפוק צרכיו של האדם ולעתים קרובות גם פתרונות מעשיים לבעיות שבהן הוא נתקל בחייו.
למעשה, מהווים כל אלה – המוצרים והפרסומת התומכת בהם – את השוק הנמצא ביסודה של כל חברה יצרנית. בחברה כזו כל ערך סחיר וחשוף למכירה וקניה – החל ממזון וכלה באמנות. אין שגוי, במובן זה, מלחשוב שיש ערכים שאל להם להיות מעורבים בהליכי שוק מסוג זה.
זוהי טעות שגורה, האופיינית לחברה ריכוזית; בזמן שבו אין אנשים תופשים כי דיון פילוסופי צריך גם הוא להימכר בשוק חפשי ולהיות מבוקר על ידי מערכת אנושית חופשית, מכיוון שהוא יכול להיות טוב או רע, זול או יקר, מועיל או מזיק, כמו כל מוצר אחר שנמכר בשוק - בזמן שבו נמסרת ההחלטה לגבי דיון פילוסופי, מאמר פוליטי, יצירת אמנות ושאר תוצרי רוח האדם לידי ועדות ממונות שבעצם מהוות מערך שליטה ציבורי ריכוזי דיקטטורי, בשל היותו מטיל חובה על הציבור שלא בבחירתו – האנשים חושבים שמגוון התוצרים העצום הנמצא בשוק החפשי איננו כפוף לשיפוטי הרוח האנושית, אינו נבדק בידי אנשים המבצעים החלטות בנושאים פילוסופיים, מוסריים, אסתטיים, פוליטיים ופסיכולוגיים.
אך המערכת האנושית המעשית מאוחדת; היא אינה מניחה קו המבדיל בין רוח וחומר: אין דבר שהוא רוחני בלבד או חמרי בלבד. מעבר להיבטים, צדדים, הדגשות ומיקודים מסוימים, כל מהות היא בעלת צד רוחני וצד חמרי. לקיחת כל אלה בחשבון תביא את היעילות הגבוהה ביותר ולכן גם את החיים הטובים ביותר שיכולה התרבות להשיג.
השוק מהווה מנגנון של בקרה ופיקוח על איכותם של תוצרי האדם, חמריים ורוחניים כאחד – וה"פרסומות" אינן אלא נסיון להצדיק את יעילותו של מוצר זה או אחר, כפי ששידור של הרצאה או סרט מהווים, כשלעצמם, גם אמירה בזכות קיומם של יוצרים ומוצרים אחרים. בחברה מפותחת יש בנמצא רק שתי אפשרויות בחירה – כזו המבוססת על הערכה אישית של המוצר הנבחר וכזו המקבלת מה שנבחר עבורה על ידי אחרים, בעלי "סמכות". לכל מה שאנושי ייטב אם תפעל הבחירה המבוססת על שיפוטם של הצרכנים.