הבעיה הפוסט-מודרניסטית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 772
הבעיה הפוסט-מודרניסטית
הצלחתו של הפוסט-מודרניזם מבוססת על יסוד חיובי שקיים בו; היסוד החיובי המנוצל על ידי הפוסט-מודרניזם הוא הזכות - זכותו של היחיד לומר "תפישתי, טעמי ונקודת המבט שלי הם לגיטימיים."
אך הבעיה הפוסט-מודרניסטית היא פגיעה בעקרון הזכות על ידי אנשים שכופים את נקודת מבטם כאמת בלעדית על אחרים. בהקשר זה ראה ערך קבוצות פוליטיות כמו הומוסכסואלים, שחורים, נשים ונכים, אשר מפעילים את ההיבטים המיוחדים להקשר שבו הם נמצאים כנקודת מבט שמייצגת כוח המחייב את אלה שאינם כאלה, ומניחה, בפעולתה הפוליטית, כאילו זכות ההבעה הופכת להצהרה שוות ערך לצדק.
ביסודה, הטעות מבוססת על קפיצה לא הגיונית וחסרת תמיכה עובדתית מקמה של זכות הביטוי לבעלות על זכות פוליטית. כביכול, הופך, באמצעותה, מי שאינו א חייב למי שהוא א ממשאביו בזכות העובדה שיש לאחרון זכות להביע את זהותו – ולא היא.
המפתח להבנת הכשל המעורב במסקנה כזו הוא האבחנה וההפרדה בין ההכרתי והאובייקטיבי לבין הפוליטי – ההפרדה בין זכותו של אדם להיות מה שהוא בוחר להיות לבין הרשות לחצות את גבול זכויותיו של אדם אחר.
הערה נוספת שלרוב איננה נראית כרלוונטית אך היא מאד כזו, היא שיש תמיד לזכור כי העובדה שיש לי זכות לדעתי איננה אומרת שהיא צודקת.
זה האחרון, כשלעצמו, הוא תוצר של גישה פילוסופית מודרניסטית באופיה, אשר איננה מסכימה עם קיומה של אמת אובייקטיבית או עם קיומה של יכולת אנושית ידיעתית לזיהוי אמת כזו או טעות.
ומעניין, בהקשר זה, להבחין בכך שניציגי הפוסט-מודרניזם בתרבות טוענים לחוסר יכולת מצד מתנגדיהם להצביע על טעות אך מתעלמים מעצם העובדה שבעצם הצהרה זו הם מכריזים על טעות בגישת מתנגדיהם.
יש מצבים שבהם הטעות היא נכס אישי מבורך, כמו בתהליך לימוד – אך אדם שפוי איננו רוצה לשמור את טעויותיו אלא לתקנן – ואם הוא גם רציונלי, הוא מעדיף (על דרך המליצה) אמת שאיננה שלו על טעות משלו.