בין אובייקטיביות לחומרניות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1015
בין אובייקטיביות לחומרניות
תלמידי אובייקטיביזם רבים מתבלבלים בין קיום אובייקטיבי לקיום חומרי, בלבול שיסודו בתפישה חומרנית של המציאות, שהוא ירושה מהתפישה המטריאליסטית.
מי שמתנגד בצורה לא רציונלית לאפשרות היכולת התודעתית להשפיע על חומר, משתתף, למעשה, במאבק המטפיסי של הרע, המעוניין לערער על קיומה האובייקטיבי של הרוח האנושית. פעמים רבות אדם כזה, הרואה עצמו כתלמיד אוביקטייביזם, מכיר ברוח, בעצם, כבמהות חומרית. טעותו מסתכמת בהחלפת קיום אובייקטיבי בקיום חומרי. לא רק שהפילוסופיה של אין ראנד איננה חומרנית, אלא שהיא מתנגדת לחומרניות, במיוחד בלבושה כמטריאליזם, הנמצא ביסוד התפישה הסוציאליסטית. את הרוח – במיוחד בהקשר של רוח האדם – יש לראות כמהות קיימת במציאות קיימת, וככזו יש לה יכולת השפעה לפחות על סביבת האדם. למעשה, האדם, שהוא המהות הרוחנית המוכרת לנו ביותר, הוא המהווה, בעצם קיומו, הוכחה לכוח ההשפעה של הרוח על החומר.
עבור אנשים רבים, מהווים ילדים את המחשת הרוח שכן אין הם יכולים להסביר את הקשר, האחריות וההשקעה שנותנים לילד במונחים חומריים. אך לא מדובר במסקנה ישירה אמיתית שנוגעת למהות הרוח אלא לברירת מחדל המניחה רוח היכן שאין קיום לחומר. את הרוח יש לדעת לזהות ישירות על פי מה שהוא קודם כל המאפיין הראשי שלה: עובדת פעולתה הראשונית במציאות החיים.
המחשבה המוטעית הנפוצה אצל תלמידי אובייקטיביזם היא שמכיוון שניתן לפרק כל מהות למרכיבי חומר (מה שאיננו נכון) אז כל המהויות הן, בעצם, חומר. פגיעתה הראשית של גישה זו היא הכחשת קיום הרוח ע"י "אכילת העוגה ושמירתה שלמה": בליעת הרצון, האהבה, הבחירה, השאיפה, המחשבה ושאר היבטי הרוח ע"י מושגי חומר. דבר זה משמעותו כאמירה על כל אדם שהוא מורכבות אטומית בעלת מספר מסויים. גם אם היה הדבר נכון, אין זה יכול לבטל את העובדה שבאמירה כזו לא היינו מבטאים את מהותו.
חשיפת מהותה היסודית של הרוח נוצרת כשאנו קוראים לדברים בשמם, הרי אם שמם נכון הוא פועל גם כמושג. ככזה הוא מציין לא רק את היבט המציאות שלהם (את זה שהם נמצאים) ולא רק את ההיבט החומרי שלהם (כמות, זמן, מידה, נפח, וכיו"ב) אלא את הקשרם המלא, הכולל חיים, כלומר פעולה למען תכלית – וכל הכלול בכך.
לקרוא לדבר בשמו אינו מספק את הקשר החיים שלו בכל מצב, כי יש דברים שאינם חיים, אך עצם היתפשותו אומרת חיים – את חיי של התופש, כי פעולת התפישה עצמה היא פעולה של בעל-חיים, כפי שהשם, המהווה, כאמור, מושג בעצמו, אומר, למעשה, שנעשתה פעולה של השגה.